מה אנחנו יודעים על הכסף שלנו?
מדבר הרבה על כסף אבל לא תמיד אנשים השתמשו בכסף ונראה היום שבעתיד הקרוב לא יהיה צורף להחזיק כסף מזומן. שטרות הנייר בהם אנו משתמשים לקניית מוצרים בחיי היומיום נראים לנו כדבר מובן מאליו. ניתן לבוא לחנות, לשלם למוכר בחתיכת נייר עם חותמת ממשלתית ולקבל מוצר בתמורה. העובדה שעסקה כזו מתבצעת בעולם המודרני היא תוצר של התפתחות מורכבת של אמצעי התשלום בעיסקאות כלכליות.
פעם הכלכלה והמסחר התבססו על סחר חליפין
בקהילות קדומות התבססה הכלכלה והמסחר על סחר חליפין במוצרים ממשיים (בארטר). בשיטה מסוג זו יכולת לקנות מוצר רק אם יכולת לספק מוצר בו גם המוכר מעוניין בו באותו זמן.
לדוגמה, במידה ורצה אדם לקנות ליטר חלב, הוא היה חייב לספק מוצר חלופי בו מעניין החלבן. במידה ולא נמצא מוצר כזה, העסקה לא הייתה מתבצעת והרווחה הכלכלית כלל לא הייתה נפגעת.
כמו כן, קשה להגדיר במסגרת שיטה זו את השווי היחסי של כל מוצר. לדוגמה, במידה ורצה לספק קונה החלב כבשים לחלבן, קשה היה להגיע להסכמות על שווי ליטר החלב במונחי כבשים, והאם צריך החלבן לקבל עשר, מאה או אלף כבשים.
חיסרון נוסף של השיטה הייתה העובדה שלא היה ניתן לקיים מסחר בין מקומות מרוחקים כי לא היה ניתן לשמר את איכות המוצרים ולאחסנם לאורך זמן (לא ניתן לשמר חלב לדוגמה במסעות של חודשים במדבר).
השימוש בזהב כאמצעי תשלום
כך, התעורר הצורך באמצעי תשלום נקוב ומוסכם, אשר משמר את ערכו לאורך זמן וניתן להשוות באמצעותו איכות יחסית של מוצרים שונים. בהדרגה החל השימוש בזהב וכסף כאמצעי תשלום סטנדרטי בשל יתרונותיהם הרבים: מתכות אלו נדירות יחסית, עמידות מאוד וקלות לאיחסון ולשינוע. בנוסף לכך, בשל העובדה שמתכות אלו הן מתכות "רכות", ניתן לבדוק בצורה קלה יחסית את מידת הטוהר שלהן ולהתיך אותן למטבעות הנישאים בקלות. כך ניתן היה להגיע להסכמות במסחר שכן כל אחד מהצדדים ידע את הערך היחסי והטוהר של מספר המטבעות שברשות הקונה, ולקיים מסחר למרחקים ארוכים. הנפקת המטבעות עצמה הייתה כרוכה בתשלום (מס "סניורז') למוסדות השלטון, אשר העניקו מצידם חותמת המעידה על איכות המטבע.
התחלת השימוש בכסף נייר
במהלך המאה ה-13 החל השימוש בכסף נייר בנוסף לזהב ולכסף. תהליך הדרגתי זה החל כאשר בנקים החלו להנפיק ללקוחותיהם קבלות המעידות על כמות הזהב והכסף העומדים לרשותם בבנק. קבלות אלו היו ניתנות להמרה לזהב ולכסף, בדומה לצ'קים של ימינו (אשר ניתן להמיר באמצעותם נייר לשטרות כסף). עם הזמן גבר השימוש בקבלות עצמם כאמצעי תשלום כשטרות בעלות ערך.
עם התחזקות המדינות באירופה במאות הבאות לקחו על עצמן בהדרגה מוסדות השלטון את המונופול על ייצור מטבעות הכסף והנפקת שטרות הנייר. במהלך המאה ה-18 השתרשה באירופה מערכת כספית שנקראת "תקן הזהב", במסגרתו הנפיקה המדינה שטרות נייר בהתאם לכמות הזהב והכסף במדינה.
במהלך המאה ה-20 נזנחה שיטה זו, וכך נותק הקשר בין הימצאות כמות זהב וכסף ממשית לייצור שטרות נייר. כיום, מנפיקות מדינות ברחבי העולם שטרות נייר אשר ערכם שאוב מהחותמת של המדינה על השטר עצמו. כך אנו יכולים לקנות מוצרים בעזרת שטר נייר פשוט וחסר ערך ממשי, המהווה את אקורד הסיום להשתשלות היסטורית מורכבת וארוכת שנים של אמצעי התשלום בכלכלה.
מצאת טעות? רוצה לעדכן את פרטי העסק שלך? לחץ כאן!
מספר צפיות בעמוד זה: 111